| המשנה במסכת ראש השנה מביאה מחלוקת מתי יחול יום הולדתו של האילן, בין בית שמאי לבית הלל, בית שמאי אומרים באחת בשבט ובית הלל אומרים בט"ו בשבט, מאחר ונפסקה הלכה כבית הלל, קבעו חכמינו את ט"ו בשבט כיום הולדתו של העץ, הנקרא בשם ראש השנה לאילנות. |  |
|---|
כמתבקש משמו, ט"ו בשבט הוא למעשה סיומה של שנה חקלאית אחת ותחילתה של שנה חקלאית חדשה. רש"י בכתביו (מסכת ראש השנה) נימק את המועד שנבחר לראש השנה לאילן: "שכבר עברו רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה ", בקביעת חכמינו את יום ט"ו בשבט כזמן מכריע ליום הולדתו של האילן ישנם השלכות הלכתיות על פירות האילן, כגון "תרומת ומעשרות" ועוד.
אנו רצינו להתייחס דוקא לצד הרעיוני שאפשר ללמוד מט"ו בשבט.
בתורתנו הקדושה מצאינו חיבור בין האדם לאילן שיכול לתת הסבר מה ראו חכמינו ז"ל לקבוע לנו יום מיוחד בשנה להולדת האילן, (ועוד בזמן הכי לא סמפתי של העץ כשהוא עירום), בספר התורה בחומש דברים פרק כ' פסוק יט" כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן–כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. הפירוש הפשוט של הפסוק עוסק בזמן מלחמה, כאשר יצריו של האדם מטשטשים כל מוסר מינימלי, כאשר האדרנלין זורם להצדיק עוולה, דווקא אז לומדים אנו את דרישת התורה מאתנו, אתם אדם התנהגו כאדם, על כן במקום שאין צריך להרוס ולהשחית אל תעשה זאת, התורה מכריחה לא להשחית את עץ הפרי ושואלת כי האדם עץ השדה ? אם האדם פשע ובדין שיקבל את עונשו העץ מה פשעו שתהרסהו?
וכן מצינו בתהילים פרק א' פסוק ג' ישנו דימוי בן האדם לעץ "וְהָיָה– כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ–וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
כאשר נתבונן בשורשי הדברים אפשר לראות דמיון בין מהות העץ למהות האדם, העץ זקוק לארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש (שמש), כדי להתקיים. בני אדם בדומה, זקוקים לאותם ארבעה יסודות.
- יסוד האדמה-יש לנטוע את שתיל העץ באדמה, בצורה יציבה. האדמה מספקת מזון לצמח וגם מקום להתפתחות השורשים.
גם בני אדם זקוקים לבסיס יציב, שיכול לספק להם ערכים ומוסר ולתמוך בהם בצמיחתם. בעולם עמוס גישות שליליות לעייפה, אנו זקוקים לחוף מבטחים, אליו נוכל לחזור ולשאוב כוחות חדשים. קהילה מספקת מגן בלתי חדיר, בית, בו אנו יכולים להיות עצמנו, בו מותר לנו לטעות ועדיין יקבלו אותנו, יאהבו ויטפחו אותנו.
2.יסוד המים-מי גשמים נספגים באדמה ובאמצעות מערכת מסועפת של שורשים, מגיעים אל גזע העץ, ענפיו ועליו. ללא מים יתייבש העץ וימות.
ללא מים, המושווים לתורה, לרוחניות -אדם מתייבש ומאבד כיוון, עד כדי כך, שלעתים אינו מסוגל להכיר עוד את אביו מולידו. בדומה, ללא התורה מאבד אדם את הכיוון, עד כדי כך שאינו מזהה את אביו שבשמיים, הקדוש ברוך הוא.
3.יסוד האוויר-עץ זקוק לאוויר כדי להתקיים. האוויר מכיל חמצן, שהעץ זקוק לו לנשימה ודו תחמוצת הפחמן לתהליך הפוטוסינתזה. באטמוספירה בלתי מאוזנת, העץ ייחנק וימות.
המלה העברית "נשימה" דומה מאוד למלה העברית "נשמה". כוחנו הרוחני מגיע, בצורה מטפורית דרך האוויר והנשימה.
4.יסוד האש-עץ זקוק גם לאש – אור שמש – כדי להתקיים. אנרגיית האור הנקלטת, מפעילה את תהליך הפוטוסינתזה, תגובה כימית החיונית לצמיחת העץ.
בני אדם, גם הם זקוקים לאש – לחום, על מנת להתקיים. זהו חום הידידות של המשפחה והקהילה. אנשים קולטים אנרגיה מחברים, עמיתים, בני משפחה, שכנים ושותפים והופכים אותה לזהות ולפעולות.
נמצאנו למדים שיש דימוי גדול בין האדם לעץ, בלעם הרשע שרוצה לקלל את עם ישראל אומר "כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ", מסבירים המפרשים אלו השורשים של עם ישראל האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב עלייהם אנו עומדים, כן הוא העץ כל ששורשו חזקים ואיתנים ומשרשים בעמוק האדמה יכול גזעו הגדול והחזק כל שיהיה לעמוד בחזקה בפני רוחות רעות, אבל אם חלילה העץ הגדול וחזק אין מתחתו שום בסיס איתן להישען עלו אין סיכוי שהוא ישרוד אפילו סופה חלשה כן גם האדם כל שיתחבר גזעו אל שורשו האיתנים והחזקים שנבנים בעמל של שנים והשקעה של פגלי מים כמו שנאמר בתהילים, ואין מים אלא התורה, יטיב לעבור רוחות רעות וחזקות, ועלהו לא יבול וכן פריו יתן בעתו ומה מתוקים היו פריותיו לכן התורה מצווה אותנו לא תשחית את עצה אל תנתק את העץ ממקור היניקה שלו גם אם הוא עץ סרק כי כל מה שעובר על העץ עובר על האדם, תקומתו של העץ איננה בענפים ובעלים ובפירות המפוארים – אלא בשורשיו. (רבי שמשון רפאל הירש)
הג"מ במסכת תענית דף ה' מספרת שבשעה שעמד ר' יצחק להפרד מחברו, ר' נחמן, ברכו בברכה הבאה : 'אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין – הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה – הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך – הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה, במה אברכך? אם בתורה – הרי תורה, אם בעושר – הרי עושר, אם בבנים – הרי בנים. אלא: יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך'.
מצינו שר' יצחק מברכך את ר' נחמן בדימוי לאילן מה ראה ר, יצחק לברך את ר' נחמן בדרך זו? אדם שהולך במדבר כמה ימים פתאום הפלא ופלא נס פאטה מרוגנה רואה לפניו אילן נחמד למאכל ממש תאווה לעיניים ומשיב את נפשו באילן זה ולא עוד שמתחתו יש מעיין שופע של מים צולים וזכים אין בפיו מלים איך להודות על כל זה והוא רק מברך שדבר זה לא יפסק כך ר' יצחק מברך את תורתו של ר' נחמן ממש כמים קרים על נפש עייפה אדם שמשיב את נפשו במים אלו שהם סמל מקור החיות של האדם וזה בא לסמל את ההמשכיות שבדבר שהאילן לעולם לא יבש והאילן גדל גם כלפי חוץ ובעיקר מתחבר פנימה לשורשים החזקים המחזקים אות למקור חיותו דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נ"ה א)" (בבא קמא פב ע"א) והיא וזאת שמחברת עבר עם עתיד בלי להישען על העבר אין לנו אפשרות להגיע אל העתיד הפרות המתוקים שיוצאים מן העץ הם חיבור ישיר לשורשים לולא זה אין אפשרות קיום לעץ בכלל וגם אם לרגע נידמה לנו שיש אילן מרשים מלא בפירות אלו פרות סרק שכאשר נואכל מהם נגלה שהם חסרי טעם וריח והכול חיצוני , השאלה שעל האדם לשאול עצמו בט"ו בשבט: האם אני מקבל את המזון והמרחב הרוחני לו אני זקוק כדי לצמוח, או שאולי העץ שלי עמוס לעייפה באינפורמציה מיותרת ובחומרנות? בעצים יש כמה סוגים ומינים יכולים ללמדנו מוסר השכל לאיזה סוג עץ אנו רוצים להידמות מה שאיפותינו, זה מה שחכמינו השכילו לקבוע לנו את יום ט"ו בשבט, שהעץ עומד עירום ללא עלים ופירות כיום התחלה חדשה, זמן כינוס עצמי לצמיחה חדשה, התכוננות ובניה בזמן החורף בהעמקת שורשים בכדי לפרוח מחדש בזמן הקיץ, הבה נתבונן קצת יותר לעומק, העולם שאנו נמצאים בו הוא עולם זמני, שהרי אף אדם לא חי לנצח, באותו אופן שהעץ מעמיק שורשיו בזמן החורף, כך האדם בעולם הזה בונה במעשיו את שכר הלבלוב שיקבל בעולם הבא , ונחזור לדברים שהסביר רש"י שביום זה מתחילה ההתחדשות , שיום זה קובע את שנת המעשר של הפרי, לומר לחקלאים, ולשומרי המצוות שאינם חקלאים, שיש להם שותפות במצוות התליות בארץ ע"י נתינת תרומת ומעשרות, וכן על ידי קיום המצוות התלויות בקרקע מלבד שבכך יודעים ומפרסמים, מי ברא אלו מעשיהם אלו הם שורשים שיניבו את שכר פרותיהם בעולם הבא.
