אני די מתרגשת לחלוק חוויות עם כל קורא, אך מאחר ויש אפשרות לכתוב בעילום שם, נבוכה כבר אינני ואומץ אזרתי לחשיבות העניין.
שמי נועה ובמבט לאחור לתוך שנותיי, ודאי אי אפשר לפספס את הזמן והרגע, בו החלה תפנית בחיי, מקום חדש, עידן חדש, תכלית של צבעי זוהר פועמים ברגש באותו זיכרון, כאשר רואה אני בדמיון ממשי, את עצמי לראשונה לפני כ 8 שנים, בצעדים הראשונים שלי בנתיב, הנתיב של חיי …..
"נתיב-בינה", בינת ליבי, קול נתיבי מנגינה מצמרר רוחש טוב אומר טעם של עוד,
אויי אני אז…. קצת להכניסכן לעניינים: רווקה צעירה, בזמן של תסיסת 27 שנות חייה, סטודנטית לביו-כמיה באונ' העברית, יש לי אוטו מה חסר ? הורי מדהימים אחותי תומכת, ידידים וחוג "מעריצים", חברתית, ואפילו מרוויחה מעבר לגבול הבזבוז כמלצרית. פעם אחת, חברה משהו שמה איריס מהקמפוס, זרקה רעיון לבילוי לא שגרתי, הרצאה של דתיים משהו מצחיק, אך אינטלקטואל גם יחדיו רוצה לנסות ? חשבתי לעצמי, מה יש לי זמן עודף ? עכשיו בתקופת מבחנים, אני כלל לא בכיוון תודה אבל לא, אומנם ציפור קטנה בליבי, השגחה משמיים, תפילת הסבתא בכותל, גרמו לי לומר, את יודעת מה במחשבה שניה למה לא ? ננסה !
פעם ראשונה בחיי ראיתי שכונה חרדית מקרוב ולא בטלוויזיה, מזעזע, חשבתי בליבי איזה לכלוך, היא הביאה אותי למקום כמו "הארלם" , "דרך קיצור" היא אמרה !! הייתי כל כך מבולבלת ובלי משים מצאתי עצמי יושבת על כסא בכיתה בתוך הרצאה, ושם המילים של הרב זרמו לתוך ליבי הייתי צמאה לעוד, ואאו איזה חכמה, כה פשוט מצד אחד אך בעל רובד שמיימי, הוא דיבר על גשמיות ורוחניות, משהו תורני וקצבי לא מהעולם הזה, ופתאום עלתה בליבי שאלה, מה אני עושה פה ? והלב, כמו שנתן תשובה רחש, מה זה משנה טוב לי.
היום בזווית לאחור אני עומדת על הנקודה, פשוט זו היתה הפעם ראשונה בחיי שספגתי, רוויתי עונג רוחני אמיתי, דבר שקשה להעלות על הכתב, כי רוח אינו בר תפיסה מוחשית, אך, ודאי זה היה מעין שלוה נפשית רוגע בלתי מוסבר. כאשר השיעור נגמר, נגוז הרוגע צף הבלבול, ומחשבת ריחוק זרה לחשה אני חייבת לברוח מכאן, (נראה שפחדתי להתמודד מול הרגש החדש המיוחד ששווה את ליבי) וברחתי. אומנם לאחר זמן שוב אותה חברה (איריס), שוב אותו תסריט, ושוב אותו עונג. לאט לאט הפכתי למבקרת קבועה, ועד היום אני כה שמחה שהגעתי למקום ששינה את חיי,
רדיפת החומר נגוזה יצאתי ממרוץ "הארנב" (כזה שלא מנצחים אף פעם), יש לי ייעוד בחיי, לב יהודי פועם חי ותוסס במשפחתי שלי אשר הקמתי, על בסיס איתן משגשג ברוחניות עצומה, לחיים אמיתיים, בהתמודדות החומר, באותו מקום שנקרא העולם הגדול. ובליבי תמיד שמחה, שרואה אני את עצמי זכאית, רצויה, צדיקה לפני הבורא ואפשר שמזומנת במשהו לעולם הבא !
