בנתיב שלי גיליתי שאני לא לבד במסלול, שיש מי שמוביל בדרך, מסמן לי סימני דרך,
כיוונים ותמרורי אזהרה, מגן מפני מכשולים, כשאני טועה בדרך הוא מוליך אוצי חזרה
במסלול לכיוון הנכון. וזה ה', שהוא אבי, שהוא אוהב אותי, שהוא טוב ולא יכול לעשות רע
ולא ישנה מהבטחתו… וזה אמיתי !
חיפשתי תכלית וגיליתי שתכלית לא מחפשים, היא כאן, היא להיות אתה , להעריך את עצמך
ולעבוד את ה' עם הכלים האדירים שיש בך.
והגבולות "שחנקו", החוקים, המצוות, ההלכות, גדרי הצניעות, שנראו כאילו לא נותנים לך לחיות בשקט, הם שגילו לי פתאום את החופש הפנימי, השחרור להיות אני בלי להיות נתון לתכתיבים חיצוניים ו/או חברתיים. החושך נעלם באור והגבול הפך דרור….
כאן בבונקר שמתחת לקרקע למדתי ללכת על גבי הקרקע ביציבות, במקום להניח את הספר על הראש למדתי לקרוא את שבתוכו, לשמוע מתוך המילים דרך חיים, ללמוד את האמונה כי לא מספיק להאמין, לחיות אותה.
קיבלתי בטחון, קיבלתי איזון, קיבלתי חיוך, קיבלתי מבט של הערכה וכך נבניתי בדרך המיוחדת של נתיב שמאפשרת לך עצמאות בדרך, שלא נותנים לך לעשות כי עושים, אלא מתוך רצון פנימי והבנה מוחלטת לעומקם של דברים.
פעם השמחה שלי היתה תלויה בעובדה שטוב לי, 'לא טוב לי אני עצוב, טוב לי אני שמח…'
עד שבאתי לכאן, וראיתי ששמחה אינה תלויה במה שעובר עליי אלא זו עבודה, ושמחה נובעת מזה שאבא אוחז בידי והולך איתי, מרים אותי מנפילה ולא נותן לי לטעות, מראה לי את אהבתו וכאן למדתי להתבונן בה, באהבתו, ולקבל אותה.
השמחה הגדולה והעצומה שניתנת כאן לכל כלה מבלי להיות תלויה, אותה התגברות לשמוח לאחר למרות הקושי שלי הופכת את שמחתו לשלי, ואותה שמחה בכוחה לשבר חומות. ואותה שמחה היא שמחברת ומאחדת אותנו למשפחה….
למדתי הרבה מכל שיעור ושיעור אך מעל לכל למדתי דבר אדיר מכוח הנתינה שבמקום, עד שלא התחלתי לתת מעצמי במקום, הייתי תלמידה…, כשהתחלתי לתת, לעשות בשביל נתיב, הפכתי להיות חלק, כשעשיתי תורנות או ניקיתי סביב הרגשתי שזה הבית שלי, כשהתחלתי לעשות דברים קטנים בשביל נתיב השיעורים נשמעו אחרת, כי כשאתה עושה למען אחר יש בך מקום גדול יותר להכיל אותו והוא הופך להיות חלק ממך.
זכינו להיות במקום הזה עם מורי דרך שהם שליחים נאמנים שעושים עבודת קודש של ממש. נבחרנו אנו להיות כאן וכל אחת ואחת שכאן היא אחת ויחידה.
אנחנו מגיעות לכאן ואז מיד רוצות לצאת….אך איזו זכות זו שההמתנה היא כאן.
תודה לך אבא שבשמים על השליחים הנאמנים ששמת בדרכי,
תודה לך אבא שבשמים שכל עוד אני מכינה את עצמי לקראת הבית שלי, אני מכינה את עצמי בנתיב שהוא הבית…
תודה לך, בת נתיב, שאת איתי חולקת איתי את הזמן הזה יחד.
מברכת כל אחת ואחת שתזכה לנצל ולמצות את הטוב ביותר עבורה ולסלול את הנתיב שלה אל ביתה.
אוהבת,
בת נתיב
